כתבה : אנה קוטירנטה. תירגמה : עדי אורן.
הסטוריה ורקע תרבותי
באמצעות מסורת אריגת הרבוזו נשמרו עד היום טכניקות עתיקות רבות.
הרבוזו ממשיך להיארג בידי עמים ילידיים במקסיקו, כאשר הרבוזו שלנו מיוצר על ידי אומנים מעם הזאפוטק. ניתן לראות בו סמל להתנגדות הילידית, ליכולת הסתגלות ולקיימות עצמית, וככלי לשימור המסורת, התרבות, הכלכלה המקומית וההשקפה הקוסמית של עמים אלו.
הטכניקות שהשתמרו כוללות טוויה ידנית של סיבים מקומיים כמו כותנה, צמר ואיקסטלה, שימוש בנול גב מסורתי, צביעה טבעית מצמחים, קליפות, חרקים ועקרבים כמו קוצ’ינילה ואינדיגו, וכן שילוב דוגמאות סמליות באריג וקשירת פרנזים ידנית.
אישה מעם הצ’יננטק יושבת ברחוב עם רבוזו לראשה וסל פירות, לואיס מרקס, 1937.
הרבוזו
הרבוזו הוא כצעיף ארוך אשר ארוג בעבודת יד בעזרת נול מסורתי.
הוא משמש במסורות ממרכז אמריקה למגוון מטרות ככלי תמיכה חיוני המלווה במיוחד במעברים שונים בחיים, במיוחד עבור נשים.
במקסיקו, המסע עם הרבוזו מתחיל כבר ברחם – כשהאם משתמשת בו למשל כדי לכסות את עצמה, לקשור ולהרים את ביטנה, ולקבל באמצעותו מנטיאדס- עיסויי בטן מסורתיים. כאשר הוא משמש גם גברים לעיתים בעיסויים אלו או שהעיסוי המסורתי ניתן גם על ידי גברים.
הרבוזו המוכר ביותר הוא זה המשמש לחיי היומיום – לרוב לכיסוי הראש מהשמש, כריפוד לנשיאת סלים, לכיסוי הכתפיים מהרוח, וכתיק לנשיאת ילדים או מוצרים.
אנשים נישאים עם רבוזו, מתאבלים עם רבוזו, מתים עם רבוזו, ונולדים עטופים ברבוזו.
הוא ניתן לעיתים במתנה או עובר בירושה מהזקנים אל הדורות הצעירים.
הרבוזו במקסיקו הינו חלק מחיי היום יום ומשמש גם ברפואה המסורתית. לעיתים כשרואים מיילדת מסורתית ברחוב, היא עשויה לשאת רבוזו על כתפה, ורגעים אחר כך להשתמש בו לעיסוי לשם סידור התינוק ברחם או כטיפול פוריות.
קיימים גם רבוזואים חגיגיים וטקסיים, העשויים ממשי יפהפה, נוצות ואריגים מורכבים ביותר, הנלבשים על כתף אחת כחלק מתלבושת חגיגית.
בימים עברו, היו קיימים בדים שהיו מאוד דומים לרבוזו ושימשו למטרות דומות. הם יוצרו מחומרים מקומיים שונים כמו איקסטלה, צמר וכותנה מקומית מסורתית.
בקודקסים – מונח המתאר ספרים עתיקים צבועים או מגולפים על גבי פפירוס – המכילים טקסטים, ציורים וסמלים המציגים היסטוריה, פולקלור, דת, חוקים, מנהגים ומידע אסטרונומי שהשתייכו לבני המאיה, האזטקים או הזאפוטקים, קיימות עדויות היסטוריות שונות לאריגים ארוכים אלו ולשימוש בהם. בחלק מהציורים אפילו ניתן לראות שהוסיפו להם פרנזים, ממש כפי שאנו מייצרים אותם היום.
בזמנים הקדומים היו טווים בדים מחומרים מקומיים באמצעות נולי גב שנושאים בעזרת חגורה, אלו היו נפוצים ביותר במקסיקו.
לאחר הכיבוש הספרדי הוצגו טכניקות חדשות, כמו שימוש בנול רגל, וחומרים חדשים. ובתקופה מאוחרת יותר כל אלה התמזגו בתהליך ייצור הבדים, וכך נולד הרבוזו כפי שאנו מכירים אותו היום.
Mexico en photosאישה עם פעוט ברבוזו, קרדיט צילום:
המילה "רבוזו" עצמה מקורה בספרדית, אך במקסיקו קיימות מילים אחרות בספרות ובשפות הילידיות לציון סוגי בדים דמויי רבוזו. במילים המסורתיות בשפות הילידיות ניתן למצוא משמעויות כגון "צעיף האישה" ו"בד אלף הצבעים".
קיימים סוגים רבים של רבוזואים במקסיקו, כאשר לכל אזור סגנון אריגה משלו.
האקלים משפיע על החומרים בהם משתמשים בכל אזור – למשל, בהרים הקרים של וואחאקה נהוג להכין רבוזואים מצמר כבשים חם; בעמקים – מכותנה; ובאזורים בהם מגדלים תולעי משי – משילובי משי יפיפיים.
הרבוזו הוכר כמרכיב משמעותי במורשת התרבות המקסיקנית וכסמל לזהות מקסיקנית. הוא חלק מרכזי בתרבות המקסיקנית, והוא היווה השראה לציירים, מוזיקאים ומשוררים לאורך ההיסטוריה. פסטיבלים ותערוכות של רבוזואים מתקיימים במקומות שונים ברחבי המדינה.
השימוש בו כמעט ונעלם בערים, אך בשנים האחרונות מתרחש תהליך נרחב להשיבו גם בקרב תושבי הערים. עם זאת, מחוץ למקסיקו סיטי, ובייחוד באזורים הכפריים, הרבוזו מעולם לא נעלם, הוא חי ופועם. אפילו אופנת העילית המקסיקנית אימצה את הרבוזו כחלק מעולם העיצוב, ורבוזואים מסורתיים יפיפיים עם חידושים ועיצובים חדשים מוצגים לקהל ברחבי המדינה.
כיום הוא מהווה מקור פרנסה למאות משפחות ששימרו את מיומנויות האריגה.
הרבוזו הנפוץ ביותר, לצד הרבוזו המפורסם בו השתמשה פרידה קאלו, הוא זה שבו נעשה שימוש בתהליכי לידה. בזכות מיילדות מסורתיות מקסיקניות כמו אנח'לינה מרטינס מירנדה ונאולי וינאבר, הרבוזו הוצג כאמצעי לחילופי ידע תרבותיים בקרב מיילדות, דולות ואימהות פעילות ברחבי העולם, במיוחד בכנסים בהובלת מיילדות.
הידע והטכניקות הקדומות של שימושי הרבוזו הועברו מדור לדור, ממיילדת לשולייתה, מאם לביתה, מסבתא לנכדתה וכך הלאה. כאשר העברת הידע הינה מפה לאוזן ונלמדת מתוך הדגמה, התבוננות ותרגול, חזרתיות והכוונה, כאשר המטרה העליונה היא יצירת איזון שלם בין האם לתינוק.
שימושי הרבוזו בהריון, בלידה ולאחר הלידה
בהריון
השימוש המסורתי ברבוזו במהלך ההריון הוא קשירתו סביב המותניים כדי לתמוך בבטן ההריונית ההולכת גדלה וכבדה. נשים באזורים כפריים עוסקות לרוב בעבודות פיזיות ומלאכה ידנית ללא מכונות, והרבוזו מעניק תמיכה יציבה המאפשרת להן להמשיך בשגרת היומיום.
שמירה על חום הגוף, הרחם והכליות היא חלק חיוני ברפואה המסורתית המקסיקנית, והחומרים הטבעיים המועדפים לשימוש הם למשל כותנה וצמר, שכן גם הם שומרים על החום. הרבוזו מחמם גם בזמן הווסת או במעברים אחרים בחיים – פיזיים או רוחניים.
מסורתית, הרבוזו משמש במהלך ההריון לעיסוי גוף האישה בתנועות קצביות, במהלך הלידה ובתקופה שלאחר הלידה – על מנת ליצור השפעות חיוביות על האם והתינוק.
כמה מהיתרונות היפים של השימוש ברבוזו בהריון הם למשל איזון והרפיה של האגן, הרחם והרצועות, כדי לאפשר לתינוק מקום רב יותר להסתובב ולהתארגן לקראת מנח אופטימלי ללידה.
בלידה
במהלך הלידה הרבוזו משמעותי ביצירת הקלה על כאב, בעבודה עם גלי הרחם, בהרפיה ובחיבור לגוף ולתינוק, ואף ביצירת מרחב לידה ופרטיות.
קיימות טכניקות עדינות ופשוטות של נדנוד / ניעור עדין של גוף האישה, בייחוד באגן ובבטן המסייעות להקל על כאבים בשרירים, רצועות ומפרקים, לשחרר מתחים ולהרפות, וכך לפנות מקום לתינוק ולקדם אותו– הן בהריון והן בתהליך הלידה. אלו תנועות רכות שקל יחסית ללמוד ולבצע, אך על העוסקת במלאכה להיות מודעת לתהליך הלידה ולמצבה של היולדת, ולדעת באילו אזורים יש לעבוד כדי להשיג איזון בין האם והתינוק.
קיימות גם תנועות מורכבות יותר, המבוצעות על-ידי מיילדות שעברו חניכה לכך. טיפולים אלה יכולים להיעשות כדי לסובב את התינוק ברחם ולזרז את הלידה. תנועות אלו אינן מיועדות לביצוע ביתי או בידי אנשים שלא עברו הכשרה מלאה לכך ממיילדת מסורתית. מדובר בהבנה עמוקה ושלמה הנרכשת לאורך שנים של תרגול.
השימוש ברבוזו נועד לתמיכה וליצירת תנועה בכיוון הנכון, אך היא עלולה להפוך להתערבות לכל עניין. אמנות הרבוזו היא הידיעה מתי להשתמש בו ומתי, בשפת המיילדות- 'לשבת על הידיים', מתי לפעול ומתי להישאר בשקט, מתי לומר דבר מה ומתי לבחור בשתיקה. זוהי אמנות התמיכה, שכדי שלא תהפוך להתערבות, היא מזמינה אותנו לנוע ממצב של עשייה ופעולה לגישה של הקשבה והחזקת המרחב.
לאחר הלידה
לאחר הלידה ניתן להשתמש ברבוזו בטקס הסגירה או החתימה של ההריון והלידה- Sealing ceremony, הכולל חלקים שונים- כמו אמבט צמחי מרפא, עיסו גוף מלא, עיסוי על ידי הרבוזו וקשירתו לאורך המבנים הגרמיים השונים בגוף האישה על ידי רבוזואים רבים.
על פי המסורת, בהריון ובלידה נשמתה וגופה של האם מתרחבים על מנת לקבל ולהעביר חיים חדשים, כך שטקס זה שנערך במקסיקו כדי "לסגור" את הגוף מבחינה פיזית ואנרגטית, מסייע לאיברים ולרחם לחזור למקומם, עוזר במעבר החיים המשמעותי, סוגר מחזור רוחני, מרכז את האנרגיה, ומעניק רגע של שקט, חיבור עמוק ואהבה לגוף ולנפש של האם. הטקס נערך בדרך כלל בידי מיילדת או אדם שהוכשר לכך, לעיתים כהמשך של טיפול רציף.
הרבוזו משמש גם לעיטוף וחימום התינוק וגם לנשיאתו – לעיתים עם אותו רבוזו שליווה את האישה בהריון ובלידה. הוא יכול לשמש גם כשמיכת תינוק, ככיסוי מפני השמש ועוד.. הרבוזו הוא ללא ספק כלי שימושי בחיי היומיום של הורה.
ההקשר תרבותי של המיילדות המסורתיות במקסיקו
פעלו ועדיין פועלות בשירות העם, כאשר ברובParteras Tradicionalesהמיילדות המסורתיות
המקרים הן מקדישות את חייהן לטובת רווחת הקהילה שלהן. רבות מהן הן גם מרפאות בצמחי מרפא, יועצות, סובדורס- מעסות וקורנדרס- מרפאות כלליות. הן מקריבות קורבנות אישיים עצומים למען בריאות אנשי הכפר ולעיתים קרובות מקבלות שכר מועט או כלל לא מקבלות שכר.
נדיבות היא בהחלט אחת המילים שמאפיינות אותן.
ההיסטוריה של המיילדות המסורתיות במקסיקו מורכבת. מצד אחד, הממשלה מכירה בהן בחוקה; מצד שני, היא מקדמת חוקים וקמפיינים שמגבילים את השירותים שלהן, ולעיתים אף מאיימים עליהן באופן לא חוקי.
במקסיקו קיים עבר של שלילת החכמה והידע המסורתי.
למשל בתחום רפואת הצמחים- ביולוגים, אנתרופולוגים ורופאים הגיעו במשך השנים למיילדות ולמרפאות של הכפר, קיבלו מהן ידע רב ולאחר מכן נעלמו, השתמשו בידע זה לטובתם האישית מבלי להזכיר את השושלת והנשים המורות מהן קיבלו את הידע ולעיתים אף פעלו נגדן – למשל על ידי ניסיון לרשום פטנט על צמחים מסורתיים או ליצור רגולציות שיגבילו את השימוש בהם, תוך קבלת אישור מאותם מוסדות או בעלי ברית ששללו מהן את הידע.
החשש לגבי האופן שבו נעשה שימוש במידע הוא אמיתי ומוחשי עבור המיילדות. רבות מהן מדברות בדמעות על הקושי שבדרכן ועל כך שאנשים באים, לוקחים את הידע שהן חולקות – ומעוותים אותו ואת מטרותיו הנעלות.
יחד עם זאת, רבות מהן אינן רוצות לקחת את הידע הזה עמן לקבר – אלא להעביר אותו לתלמידות שמכבדות, שומרות ומיישמות אותו בשירות לקהילות שלהן. הן רוצות שהידע ימשיך להיות זמין לעם, וישמחו לדעת שהמיומנויות שהן לימדו נמצאות בשימוש נכון.
לכן, האחריות שלנו היא לאמץ את הידע הזה – אך לעשות זאת בברכה ובכבוד, ובדרך שתשמר את רוחו.
מיילדות ממיצ’ואקן. קרדיט צילום: חאבייר גררו.
בנוסף, צדק חברתי וניכוס תרבותי הינם נושאים שעולים בשנים האחרונות לשיח יותר מאשר בעבר. ניכוס תרבותי מתואר כאימוץ של אלמנטים מתרבות אחת בידי בני תרבות אחרת.
הדבר יכול להיות שנוי במחלוקת כאשר חברי תרבות דומיננטית מאמצים אלמנטים מתרבויות מיעוט מוחלשות. בשל פערי הכוח הנובעים מקולוניאליזם ודיכוי, ניכוס תרבותי שונה מהותית מחילופי תרבות שווים.
הגדרה במילון קיימברידג' לניכוס תרבותי היא : פעולה של לקיחת דברים או שימוש בהם מתוך תרבות שאינה שלך – במיוחד מבלי להפגין הבנה או כבוד כלפי אותה תרבות.
לדוגמה בתחום הלידה, הועלו מקרים שבהם אנשים חשים פגיעה כאשר בני תרבויות אחרות משתמשים בשמות ובמונחים מהתרבות שלהם, אך מייחסים אותם לדברים הקשורים רק באופן חלקי למסורת המקורית.
כך שיש לנקוט בזהירות ודיוק עם השימוש במילה רבוזו כדי לתאר כל צעיף סינתטי המונח על כתף אחת, שיוצר איפשהו ללא הקשר תרבותי.
מאחר ודעות בנושא ניכוס תרבותי משתנות לפי אדם, תרבות והקשר, המחברת בוחרת לשתף את הדאגות ששמעה באופן אישי מפיהן ולִבן של המיילדות המסורתיות במקסיקו.
ולכן:
חפשו את שומרות ושומרי המסורת האמיתיים – את הAbuelas והAbuelos , הסבים והסבתות, זקני הדור, בעלי הידע שמעוניינים להעביר את חכמתם על המיילדות ועל אמנות הרבוזו. מציאת מיילדת מסורתית ולמידה ממנה באופן ישיר – דרך שהות עמה והשתתפות בשיעוריה – מאפשרים להבין לעומק את הרקע התרבותי והתפיסה הקוסמית של העמים הילידיים.
המיילדות מבקשות שהרבוזו לא יילקח לחלוטין מההקשר התרבותי שלו.
במקסיקו, מסורת העברת הידע מדור לדור קשורה גם במתן כבוד לאבות ולאימהות הקדמונים ולמורות עצמן. גם אם לא ניתן להעביר במלואו את ההקשר התרבותי לקבוצה חדשה בתרבות אחרת – חשוב לשמר את החלק המרכזי: כבוד, הוקרה, והבנה מתי נכון להשתמש ברבוזו ומתי לא.
כיבוד המורות שחלקו את חכמת וניסיון חייהן הוא הכרחי כאשר חולקים את הידע עם אחרים. לפחות יש להזכיר את שמן ברגע הטיפול – וכך הכבוד חוזר למקומו ומועבר לדורות שקדמו. זהו מעשה של סדר והרמוניה, של כבוד וגיבוי.
בתרגול הטכניקות השונות, אנו זוכרות את הדורות שבאו לפנינו, מזכירות את שמות המורות שלנו, מכבדות את הידע שקיבלנו, ואת הסבתות שחכמתן עוזרת לנו כעת לתמוך בבריאות ובחיים על פני האדמה.
החיים במקסיקו היום אינם זהים לאלה שלפני 100 שנה, אבל דרכי התמיכה בחיים – במהותן – נשארו דומות.
המיילדות המסורתיות רואות את האם והתינוק כיחידה אחת שלמה – רווחת האם היא גם רווחת התינוק. רגשות, גוף פיזי ורווחה רוחנית – כולם מרכיבים חלק מרכזי בהווייתן. לכן, כשמשתמשים ברבוזו, הכוונה היא להביא אור וחיים לכל רקמות הקיום האלו.
אי אפשר להפריד את המיילדת המסורתית מהתפיסה והחזון שלה, מהתרבות והרוחניות שלה או מהיכולת שלה לבחון ולהתחשב במצב הרגשי של האם. לכן, הביטוי "טכניקה עתיקה" עלול להטעות חלק מהמיילדות, משום שהוא עשוי להישמע כמתייחס לפעולה פיזית בלבד – ללא ההבנה של הרבדים העמוקים והטקסיים. בסופו של דבר, הרבוזו הוא המשך ישיר לידיהן של הסבתות, והשילוב בין הכוונה, החכמה והעבודה הפיזית הוא שיוצר את ה"קסם" – לא הביצוע הטכני לבדו.
לעיתים, המיילדת לא תשתמש כלל ברבוזו. בפגישה טרום הלידה למשל, הוא עשוי להישאר מונח על כתפה כל הזמן. לפעמים ההקשבה ליולדת ועיסוי עדין לבטן ולגוף מספיקים כדי להרגיע ולאזן. בפעמים אחרות היא עשויה להרגיש שרגיעה ואיזון עמוקים יותר יועילו – ואז הרבוזו יכול לסייע לכך בצורה נפלאה.
ההקשבה וההתבוננות הן שמעבירות את הידע בין המיילדת והאם – ולא שגרות פעולה מכניות. המיילדת המסורתית נכנסת למרחב של האם והתינוק מתוך כבוד ובקשת רשות – שכן מרחב האם הוא גם מרחב התינוק.
לבסוף, המיילדות מאמינות שהמסורות העתיקות כאן כדי לשרת את האנושות,
והרבוזו הוא דוגמה מצוינת לכך.
מיילדת מסורתית מעבירה שיעור לסטודנטיות למיילדות. קרדיט צילום: Antama.
המלצות מעשיות:
למדו מהמקור – היו צנועות, קבלו את הידע כמתנה יקרה.
בלו זמן עם המורה והכירו את עבודתה היומיומית.
בקרו בתרבות ממנה אתם לומדים, הכירו את התפיסה הקוסמית, הרקע הרוחני והתרבותי.
בדקו באיזו רמת הבנה אתם נמצאים.
אם אינכם יכולים לנסוע, אך יש לכם אפשרות כלכלית – תוכלו להזמין את שומרות הידע, המיילדות המסורתיות, אל ארצכם, ולהכין עבורן הכשרה אינטנסיבית. למרות שהבאת הידע לתרבות אחרת לא תפתח את הרקע התרבותי באותה מידה כמו ביקור במקור – הלמידה מהמקור עצמו היא חיונית.
פעלו בגבולות ההסמכה שלכם – אם אינכם בטוחים, חזרו אל המורות כדי להבהיר. החניכה במסורת היא תהליך אישי שלוקח זמן, הבשלה, סבלנות, תרגול והתבוננות.
במקסיקו, מיילדות קיבלו את החניכה כברכה אישית מהמורות ומהקהילה וזהו תהליך שיכול לקחת עשרות שנים. אם מישהו מעניק "תעודת מאסטר ברבוזו" או רושם עליו סימן מסחרי – חשוב לבדוק אם באמת קיבל את הברכה לכך.
הזכירו תמיד את המורות שלכם – ובכבוד. בעידן המדיה החברתית, כיבוד המורה בפומבי אינו אומר להעלות את תמונתה לרשת ללא רשותה.
מאמר זה נכתב לכבוד ולהוקרה למורותיי שמשתפות אותי בחכמתן ובסודותיהן בתחום המיילדות.
בהוקרה ובתודה עמוקה למורות המיילדות שלי: אלה קרולאת, קריסטינה גלאנטה, ארסלי גיל, סואלי קרבליו, אנג’לינה מרטינז מירנדה, דונה קווטה, יולנדה, צ’וויטה, דונה אירנה, דונה פאולינה, אנג’לינה סאקבאחה. .
תודה רבה !
מקורות:
הסטוריה-
http://www.amigosmap.org.mx/2014/08/30/el-rebozo-una-prenda-de-identidad-mexicana/
https://franzmayer.org.mx/blog/la-coleccion-de-rebozos-de-robert-everts/